החלטה בתיק בש"פ 7515/10

1.              זוהי בקשה חמישית להאריך את מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). עניינו של המשיב כבר הובא בפני בית משפט זה מספר פעמים ולכן לא נחזור על הדברים אלא נפנה לאמור שם בכל הנוגע לתיאור ההליכים המפורט עד הנה. ראו: בש"פ 10207/09 מדינת ישראל נ' סבן (לא פורסם, 28.12.2009); בש"פ 515/10 מדינת ישראל נ' סבן (לא פורסם, 28.1.2010); בש"פ 2907/10 מדינת ישראל נ' סבן (לא פורסם, 22.4.2010); בש"פ 5388/10 מדינת ישראל נ' סבן (לא פורסם, 26.7.2010))

2.              בתמציתיות נציין כי כנגד המשיב ועוד שבעה אחרים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בגדרו מיוחסים למשיב 23 אישומים, בין השנים 2008-2001, בגין עבירות רבות: קשירת קשר לביצוע סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, גרימה לאדם לעזוב את המדינה בה הוא מתגורר לשם עיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, ניהול בתי בושת, סרסרות, כליאת שווא, עיכוב דרכון, תקיפה, איומים, זיוף מסמכים ושימוש בהם, הדחה בחקירה, הטרדת עדות והלבנת הון.

הליכי המעצר של המשיב והנאשמים האחרים

3.              עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה גם להאריך את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, מחמת מסוכנותו הרבה לציבור והיעדר חלופה שתאיין את המסוכנות האמורה. כן נטען כי קיים חשש טבוע במקרים מסוג זה כי אם ישוחררו המשיב והנאשמים הנוספים, הם יביאו לשיבוש הליכי משפט בדרך של השפעה על עדות. עוד נאמר כי קיים חשש להימלטות מן הדין, שכן המשיב וחלק מן המעורבים האחרים נאשמים כי זייפו בעצמם, או באמצעות אחרים, תעודות זהות. זה המקום לציין כי לחובת המשיב הרשעה משנת 2001, בגין סיוע לסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, שבגינה נדון ל-31 חודשי מאסר. כמו כן, בשנת 2002 הורשע המשיב בהחזקת מקום לשם עיסוק בזנות וסרסרות משנת 1998. נטען, כי המשיב ביצע את המיוחס לו בכתב האישום במהלך ריצוי עונש המאסר הממושך והמשיך בביצוע העבירות מיד לאחר שחרורו המוקדם מהמאסר, וחרף שני מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו אותה עת - מאסר על תנאי בן 31 חודשים ומאסר על תנאי בן 15 חודשים.

4.              כמפורט בהחלטות הקודמות בעניינו של המשיב, בעקבות דחיות שמקורן לא היה בגורמי החקירה או הפרקליטות, ואשר נבעו, בין היתר, מקשיים הנוגעים לייצוגו של המשיב, הדיון הראשון בשאלת מעצרו של המשיב נערך רק בתאריך 8.12.2009. בדיון זה נבחן קיומן של ראיות לכאורה ובעקבות היקף החומר הרב הודיעה כב' השופטת ח' כוחן לצדדים כי ההחלטה במכלול תינתן בתאריך 30.12.2009. בינתיים, חלפו תשעה חודשים מעת שנעצר המשיב והמדינה ביקשה להאריך את מעצרו ב-90 ימים נוספים, עוד קודם שניתנה ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

חברי, השופט נ' הנדל, קבע בתאריך 28.12.2009 כי מעצרו של המשיב יוארך רק בשלושים ימים, נוכח העובדה שלא ניתנה כלל החלטה בבקשה למעצרו עד תום ההליכים ושמיעת הראיות טרם החלה. בתאריך 30.12.2009 החליט בית המשפט המחוזי הנכבד כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב, וכי נוכח האישומים המיוחסים לו ומהות העבירות - אין מקום לקבל תסקיר מעצר, או לבדוק אפשרות לשחרורו לחלופת מעצר. אשר על כן, הורה בית המשפט הנכבד קמא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

לאחר הדברים הללו הוארך מעצרו של המשיב בבית משפט זה עוד שלוש פעמים לתקופות של תשעים ימים כל אחת.

5.              להשלמת התמונה נציין כי מבין המעורבים בפרשה זו, המדינה ביקשה את הארכת מעצרם של המשיב ועוד שלושה נאשמים נוספים. שניים מבין הנאשמים האחרים שוחררו ממעצר בשלבים שונים של ההליך ומנימוקים שונים, ונאשם נוסף, דוד מוראידי, עודנו עצור ומעצרו הוארך באחרונה על ידי חברי, השופט ע' פוגלמן, ב-בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' מוראידי (לא פורסם, 20.9.2010).

ההליך העיקרי

6.              ישיבת ההקראה הראשונה בתיק התקיימה בתאריך 21.4.2009. לאחריה, המשך הדיון נדחה מספר פעמים לבקשות בא-כוח המשיב ובאי-כוח הנאשמים האחרים, בעיקר מן הטעם שטענו שאין בידם את כל חומרי החקירה. בהקשר זה נציין כי בהתייחס לבקשה זו ובהתייחס לבקשות קודמות העלה בא-כוח המשיב טרוניה על התנהלות המדינה בכל הנוגע להעברת חומרי החקירה, בציינו כי חומר החקירה בתיק זה לא הועבר בצורה מסודרת אלא ממשיך לעבור גם בשלבים מתקדמים אלה, והדבר מקשה על הטיפול בתיק. בעניינו הקונקרטי של המשיב עלו עוד שתי סיבות נוספות לדחייה, הנוגעות לקשיים בהסדרת ייצוגו נוכח מצוקה כלכלית שאליה נקלע וכן חשש לניגוד עניינים של עורך דינו, שהוסר בינתיים. בעקבות הקשיים בהסדרת ייצוגו אף מונה למשיב לתקופה מסוימת עורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית, אך מינוי זה בוטל ובא-כוחו הנוכחי שב לייצגו. עם זאת, הדבר הוביל לביטול של ישיבת הוכחות אחת.

7.              שמיעת הראיות במשפט החלה בתאריך 11.2.2010. עד למועד הגשת הגשת הבקשה הנוכחית העידו למעלה מ-40 עדי תביעה ב-22 ישיבות הוכחות. יצוין, כי בתקופת המעצר המסתיימת עתה לא התקיימו כלל ישיבות בתיק והדבר היה ידוע בעת קבלת ההחלטה האחרונה בעניינו של המשיב, מפי חברי השופט א' גרוניס, שציין עם זאת כי ראוי שיעשה מאמץ להקדמת מועדי הדיונים. המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי הנכבד בבקשה כאמור להקדמת מועדי הדיונים ואולם בית המשפט הנכבד קמא דחה את הבקשה בנמקו שאין מועדים פנויים קודם לדיונים שכבר נקבעו.

8.              אשר להתפתחויות הנוספות שחלו בתיק העיקרי בעת האחרונה ומאז החלטת חברי השופט א' גרוניס, הרי שבתאריך 5.10.2010 הודיעה המבקשת לסנגורים בתיק כי התקבלו במשרדה תמלילי חקירותיו של אדם בשם ג'קי יזדי, מעורב נוסף בפרשה, שנעצר רק בחודש יוני 2010, והחומר עומד לעיונם, לאחר מחיקת חלקים שונים המצויים תחת חיסיון. המבקשת גם ביקשה לבטל מועד הוכחות אחד שנקבע לתאריך 16.12.2010 וזאת מהטעם שבמועד זה מתקיימת השתלמות פרקליטים שנתית באילת. בתאריך 10.10.2010 עידכנה עוד המבקשת את הסנגורים כי לאחרונה נודע לה על פתיחת תיק נגד עד המדינה בפרשה, דוד דיגמי, בעבירה של סחיטה באיומים. התיק נבחן והוחלט להורות על גניזתו בעילה של חוסר עניין לציבור, והחומר הרלבנטי עומד לעיון הסנגורים, כמקובל. עוד יצוין כי בתאריך 12.10.2010 הגיש המשיב עתירה להסרת החיסיון מחומרים מסוימים הכלולים בתעודת החיסיון המעודכנת, שהוצאה בעקבות מעצרו של אותו יזדי, והועברה לידי ההגנה כבר בחודש ספטמבר 2010. התביעה מתנגדת לעתירה זו והדיון בה טרם התקיים.

9.              המבקשת עותרת עתה כאמור להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים ועומדת על כך שמדובר בפרשת סחר מורכבת בבני אדם, שנפרשה על פני שנים רבות, תוך שהיא כוללת נשים רבות והיא חוצה גבולות. המבקשת מציינת כי אכן אירעו תקלות מסוימות בהעברת חומרי החקירה ואולם הדבר נבע, לשיטתה, בעיקר מהיקפו העצום של חומר החקירה, שהגיע ממקורות שונים. המבקשת טוענת עוד כי חרף העיכובים שהיו בעבר, שמיעת ההוכחות בתיק התקדמה באופן משמעותי - התקיימו כבר מועדי הוכחות רבים, נשמעו למעלה מארבעים עדי תביעה, ולאחר שהצדדים ויתרו על חלק מן העדים, נותר כעת לתביעה להעיד כשלושים עדי תביעה (מבין כמאה וחמישים עדים, שאמורים היו להעיד מלכתחילה).

המבקשת איננה מתעלמת מכך שבמהלך הארכת המעצר האחרונה לא התקיימו דיוני הוכחות ואולם מדגישה כי נתון זה היה ידוע כבר בעת החלטתו של חברי, השופט א' גרוניס, אשר החליט בכל זאת להאריך את מעצרו של המשיב. עם זאת, בשלב זה קבועים 18 מועדי דיון בין החודשים נובמבר 2010-פברואר 2011.

10.           המבקשת שבה וטוענת כי בעניינו של המשיב מתקיימות מספר עילות מעצר במקביל: מסוכנותו הרבה, החשש לשיבוש הליכי משפט וחשש הימלטות ובשל כך אין מנוס מהארכת מעצרו פעם נוספת. המבקשת עומדת לפיכך על כך שאין בחלוף הזמן כדי להפחית ממשקלן המצטבר והממשי של עילות המעצר המחייבות את המשך מעצרו של המשיב.

11.           בא-כוח המשיב מתנגד לבקשה ומציין כי נוכח התנהלות המבקשת בכל הנוגע להעברת חומרי החקירה והימשכות ההליך - יש לשחרר את מרשו לחלופת מעצר. בפרט ציין בא-כוח המשיב כי קיימות שתי חלופות מעצר אפשריות מבחינתו, בבתיהם של שני אחיו של המשיב, שניהם נורמטיביים וללא עבר פלילי, ובעלי יכולת פיקוח משמעותית על המשיב.

דיון והכרעה

12.           לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הרב שהוגש לי, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף להערתי בסעיף 15 שלהלן. אפרט עתה את הנימוקים למסקנתי זו.

13.           כידוע, עם חלוף הזמן נוטה באופן הדרגתי נקודת האיזון בין זכות הנאשם לחירות לבין זכות הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם - לעבר הזכות הראשונה (ראו: בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסם, 6.9.2005); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.2005); בש"פ 3054/08 מדינת ישראל נ' סריאנו (לא פורסם, 30.6.2008)). אולם, שיקול הזמן איננו השיקול הבלעדי, ועל בית המשפט הדן בבקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים לבחון את מכלול השיקולים הרלוונטיים. השאלה העומדת לבחינה כעת היא איפוא האם במועד הנוכחי מחייב איזון זה את שחרורו של המשיב ממעצר. לטעמי, הגם שהמשיב עצור מזה זמן רב ולא נראה כי מעצרו יסתיים גם בתום הארכת מעצר זו - לא ניתן לשחררו בשלב זה, נוכח מסוכנותו הרבה והחשש לשיבוש הליכי משפט.